גישור בגירושים לעתים מציל חיים. כך זה המקרה הבא של איתי ואמילי (שמות בדויים).
לפעמים רואים את התוצאות באופן מאוד מוחשי. כעורכי דין לענייני משפחה אנו פוגשים הרבה מאוד סיפורים, וחלקם סיפורים מאוד קשים. זה נוגע בלבבות של האנשים באופן הכי רגשי וגם הכי משמעותי לחיים שלהם.
אך המקרה של איתי ואמילי היה כל כך נוגע ללב. הם הגיעו לגישור גירושים בשלב מאוד מאתגר.
לאיתי ואמילי הייתה ילדה אחת משותפת, שקראו לה גאיה (שם בדוי כמובן, מפאת החיסיון).
אמילי התנגדה לכל קשר בין האבא איתי לבין הילדה גאיה.
היא התנגדה למפגשים. היא לא רצתה שיהיה ביניהם קשר בכלל.
בעגה המשפטית יתכן והיו קוראים לזה "ניכור הורי". כמובן אחרי כמה שנים שהיו חוקרים ובודקים מי אשם בזה. אלה כמובן שנים שהיו הולכים לאיבוד ויוצרים צלקת בליבה של הילדה והאבא גם כאחד.
אך ייאמר לשבחם של הצדדים שהם לא רצו למרוח את הזמן ולהתיש האחד את השני. במקום זה הם העדיפו להתנהל בענייניות ולגופו של עניין בכדי למצוא את הפתרון שכל אחד מהם רצה.
גישור גירושים מנע פגיעה בילדה?
הצדדים הגיעו לפגישה הראשונה של הגישור. שם הגיעו לפתרונות על כל הנושאים חוץ מהנושא של הילדה. הם השכילו להגיע די מהר לפתרון בנוגע לרכוש ונושאים נוספים שהיו במוקד המחלוקת במסגרת הגירושין.
נשארנו עם הסכסוך המאוד עצים בכל הנוגע לילדה גאיה.
מה עושים?
מצד אחד אמא שמתנגדת לכל קשר בין הילדה לאבא. הסיבות שהיא מתרצת את זה היו למכביר וללא סוף. לכאורה טענות על טובת הילדה.
מהצד השני אבא שכבר חודשיים לא ראה את הילדה, ומתגעגע אליה מאוד. הוא כמובן לא מוכן לוותר על הקשר עם הילדה. כמובן שהוא מכחיש את הטענות שהעלתה אשתו אמילי, תוך שהוא אף מוכיח שהטענות שלה אינן ענייניות.
בשלב הזה נכנסנו חזק לתמונה.
נפגשנו עם כל אחד מהצדדים באופן נפרד.
הסברנו לאמילי את המשמעויות תוך שאנחנו מנסים להבין למצבה ולסיבות שמביאות אותה לנהוג באופן הזה כלפי איתי בעלה. ראינו את הפחד והמצוקה בעיניים שלה. היה לה חשש אמתי מקשר בין איתי לילדה גאיה.
מאידך גיסא, נפגשנו עם איתי ושמענו על המצוקה היומיומית שלו. הדברים הגיעו מבחינתו לקושי מאוד גדול עד שהוא הגדיר את זה כמצב שהו "בלי גאיה אין לי חיים". ראינו את הכאב בעיניים שלו.
הבנה והכלה הובילו לפתרון
מה שראינו באופן מאוד מאוד מהיר היה לא פחות ממדהים.
לאחר הפגישות הנפרדות שערכנו ראינו איך הפערים ביניהם מצטמצמים דרמטית.
בבת אחת אמילי גילתה נכונות לקשר של הילדה עם האבא. ומצד שני האבא הבין למה האמא חוששת כל כך, וזה הוביל לפתרון הכי טוב לצדדים ובעיקר לילדה עצמה.
האבא חזר לראות את הילדה. אמנם לזמני שהות מאוד מצומצמים. אך הקשר השתקם וממשיך להשתקם כל העת עוד ועוד.
ברור שכל פתרון משפטי אחר היה רק מסבך את הצדדים ופוגע בהם ובילדה המסכנה. הפתרון שהגענו אליו היה הכי טוב ובעיקר החזיר את החיות לאבא המתגעגע, לילדה המבולבלת, וגם לאמא הדואגת.
